בסוף הפרשה הקודמת נאמר: “וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם..”
אם כן יעקב כבר בדרכו לחרן אך בתחילת הפרשה שלנו אנו רואים שיעקב עוד לא הלך אלא רק עכשיו- ” ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה”.
מה משמעות הענין?
שאלה נוספת: יעקב אבינו היה במקום הנוח והמלא אמונה- בבית אביו יצחק ובכל זאת הוא לא מתפנה לתקן תפילת ערבית אלא רק בדרך כשהוא במצב סכנה ובריחה מפני עשיו אחיו. האם לא היה יותר הגיוני שיעשה זאת קודם לכן- בבית המדרש ולא בדרך?
יעקב יוצא מבאר שבע לפי הספורנו המקום נקרא כך משום שזאת הבאר השביעית שחופרים אברהם ויצחק.
המספר שבע מבטא את הקדושה שבטבע ובעולם.
שבעת הרועים (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד) מתקנים את העולם בחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות.
יעקב נמצא בקודש הקודשים של העולם : בית המדרש של האבות אברהם ויצחק 63 שנים ולאחר מכן לומד 14 שנים בבית מדרש של שם ועבר.
והוא יוצא מהשבע הוא יוצא מעולם מתוקן טהור ושלם ל “חרנה – לעולם של חרון אף , חורבן וטומאה – ביתו של לבן הארמי.
יעקב עומד בערוב היום , בחושך בלילה של הטומאה. לרגע- העולם נראה בעיניו כחסר חיבור בין הקודש לבין החול ואז הוא רואה “סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה”. יעקב מבין שיש יכולת להאיר את הלילה ולחבר שמים וארץ.
יעקב מתקן את תפילת ערבית הנותנת לו ולנו לדורות *להאיר את הלילה* כמו שעשו הגולים בבל וכמו שעשו מתתיהו ויהודה המכבי מול טומאת יוון.
יעקב מלמד אותנו שיש לעם ישראל תפקיד- “באנו חושך לגרש”.
כיצד מגרשים את החושך? יש “ס(ו)לם” בגימטריה “סיני” כלומר באמצעות התורה.
ונר מצוה ותורה אור.
מול כל החושך והכפירה נחזק את הזהות היהודית בהפצת תורה ואור יהודי בעם ישראל.
שבת שלום.
הרב אביהוא פישפדר
ישיבה וגרעין אורות התורה והחסד באשקלון